אז מה עוד אפשר להגיד על המצב בימים האחרונים. בין אזעקה אחת לשניה
ובין הגעגועים והדאגה לחיילים שלנו, אני מנסה (וללא הצלחה של ממש) לשמור על השגרה. תקופה זו של הקיץ היא תקופת בין המיצרים
ולרוב היא הזדמנות עבורי ועבור מי שעוסק בתחום האירועים לקחת פסק זמן, לצאת לחופש
ולנוח באמצע עונת החתונות. אלא שליקום יש תוכניות משל עצמו ובמקום חופשה מהאגדות
קיבלנו "צוק איתן"- חלום בלהות!
כמובן שהיה יכול להיות רע יותר וסך הכל החיים ממשיכים אבל הציפיה
לסיומו של המבצע הזה בשיא! נמאס כבר לשמוע חדשות, הפגנות ימין ושמאל ולחשוב מה
חושבים עלינו כל העולם (ואחותו). הייתי רוצה להציע לכם הפוגה אופטימית יותר אבל
אופטימיות קצת קשה לי בימים אלה... מלחמה היא הסיטואציה היחידה שבה אני לא רוצה
לשמוע את המילה "פרח".
ובכל זאת- לפרחים יש היסטוריה אנטי-מלחמתית. אקדים ואומר שאין לי פה
מסר פוליטי או אישי לגבי המבצע הנוכחי. אני מקדישה את הפוסט הזה לתקווה לימים
שקטים ולשלום לשני הצדדים.
Flower power!
כוח הפרח בתרגום חופשי ולא רע, נולד בשלהי שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70
בארצות הברית, על רקע מלחמת וויאטנם. המשוררת אלן גינסברג הציעה כי יש להצטייד
בכמויות של פרחים בהפגנות ולהעניק אותם ללוחמים, שוטרים ועיתונאים... המפגינים
בתנועה נהגו לחלק פרחים, צעצועים, ממתקים וכל דבר שרחוק מאמצעי מלחמה.
המפגינים בתנועה נהגו ללבוש קישוטי פרחים, בגדים פרחוניים וצבעוניים וכך קיבלו את הכינוי "ילדי הפרחים" (רק יותר מאוחר התחילו ילדי הפרחים להיות מזוהים עם תרבות של מוזיקה פסיכדלית, סמים, אומנות וסקס חופשי)
פרחים הפכו לסמל המאבק הפסיבי וגם לפרטי לבוש
קישוטי פרחים לשיער לא רק לנשים...
מההפגנות...
למסיבות
במהלך מה שנחשב לצעד האחרון של התנועה בפנטגון באוקטובר 1967 צולמה התמונה הזאת
שהפכה לסמל בעולם כולו ובמיוחד בתרבות האמריקאית כמי שמסכמת ומייצת תקופה תרבותית
בלתי נשכחת. פרחי הציפורן בתוך קני הרובים הפכו סמל של ממש.
צילום: ברני בוסטון
אגב המצולם בתמונה הוא שחקן צעיר בשם ג'ורג אהריס שיצא מאהרון, אימץ לעצמו
את השם "היביסקוס" וייסד קבוצת
יוצרים שהיתה חלק מתנועת השחרור הפסיכדלית הגאה. האריס נפטר בראשית שנות ה-80
מסיבוכים של מחלת האיידס וכך למעשה הפכה תמונתו לסמל של סיום תקופה אחת ותחילתה של
אחרת.
וגם לנו ישflower power משלנו!
השיר פרחים בקנה נכתב על ידי דודו ברק לאחר מלחמת ששת הימים באווירת
האופוריה שכה אפיינה אז את האווירה בארץ ותוך תקווה לסוף עידן המלחמות אז עם קצת
פחות נאיביות אבל עם המון תקווה בלב אני מאחלת ש"בשדות האש ייתם הקרב
האחרון... וזה אשר אתמול ידע מכאוב ושכול לא עוד ידע שלכת וקרב"
פרחים בקנה בביצוע המקורי
לימים שקטים ונעימים
מעיין
אין כמו פרחים כדי לשפר את מצב הרוח וכדי להקפיץ כל אירוע למשהו מיוחד :)
השבמחק